אביגיל כבר הייתה קרובה להתייאש מהתואר באוניברסיטת תל-אביב. לכל סובביה סיפרה איך העומס גומר עליה: המאמרים באנגלית, הנסיעות כל בוקר מאשקלון, ההתניידות עם המקל מאז התאונה. ״זה פשוט גדול עליי,״ התוודתה בפני חברותיה.
באמצע הבחינה ב״תקשורת המונים ב׳״ היא הגישה מבחן ריק ויצאה לבכות בפינת העישון. נאזם, שכהרגלו סיים ראשון, לא פספס את ההזדמנות כדי להציע לה עזרה. היא סרקה אותו, בעיניו הגדולות והטובות, בגומות החן בלחייו וכפות ידיו העדינות, ולא יכלה לסרב. הוא רק מציע לי עזרה, חשבה. אף אחד פה לא מתחתן עם אף אחת. הכול בסדר.
ומצד שני לא יכלה שלא לחשוב איך מאז שהיא צולעת אף אחד לא מתקרב אליה. כולם נועצים בה מבטים. ואולי דווקא בגלל שהיא כזו יפה, הלב שלהם נכמר עליה. מבוזבזת שכמותה.
הוא הציע שילמדו בספרייה בבית אריאלה. הוא נתן לה לקרוא את הסיכומים שלו בזמן שהוא קרא ניטשה ושפינוזה. בין לבין הם התבשרו על עוד מתקפת טילים לדרום, כשכל הזמן אביגיל עם האצבע על הדופק, שומרת על קשר רציף עם ההורים, אצלם היא מתגוררת.
״בלעדיכם העולם היה נראה אחרת לגמרי,״ פלט פתאום.
״למה אתה מתכוון?״ הרימה את עיניה מהספרים.
״היהודים. חכמים. פילוסופיה, מדע. הכול.״
כמעט ושלפה את מה שישב לה חזק בלב: ואתם לא תורמים כלום! אבל במקום זה אמרה: ״אני מעריכה אצלכם את העקשנות. אתם אף פעם לא מוותרים.״
״את גם לא תוותרי על התואר, נכון?״
לקראת סוף היום הוא הציע לה לצאת ל׳פועה׳ לידו ביפו. היא חשבה לעצמה: הוא נראה בדיוק כמו יהודי, אף אחד לא יחשוד.
״אתה שותה אלכוהול?״ שאלה.
״ראית מה זה! וגם מעשן חשיש ולא נרגילה.״
היא צחקה. הוא כזה חמוד.
כל הערב עישנו בחצר בחוץ ושתו בירות. כשנהיו רעבים הוא הציע: ״יש פה למטה אחלה בייגלה ופלאפל. של דוד שלי. הוא ישמח שנבוא אליו לבקר.״
אביגיל סירבה בנימוס והוא נעלב.
אבל הוא גם הבין אותה.
בצהריים למחרת היא התבשרה שטיל נפל מאות מטרים מהבית שלהם באשקלון. מעולם הנסיעה הביתה לא הרגישה לה כה ארוכה. המשפחה שלה הייתה כולה בהלם. אחיה הקטן הפסיק לדבר, ואבא שלה בדיוק להיפך.
נאזם התעניין כל העת. אפילו הציע שתתארח אצלו בדירה. היא הסכימה. זו רק יפו. והיא העדיפה לישון עם האויב מאשר לחיות בפחד.
להורים שלה סיפרה שהיא נוסעת לישון אצל חברה בתל-אביב. כל הדרך באוטובוס פלרטט איתה חייל בקבע, והלב שלה נותר מבולבל. אני חייבת להוציא אותו מהראש שלי.
החייל ביקש ממנה טלפון רגע לפני שירדו, והיא – בתור מבחן אמת לַבּחור – שלפה את המקל מצד המושב, והתחילה לצלוע את מדרגות האוטובוס אל המדרכה. החייל החוויר. גם היא.
נאזם חיכה לה בחצר ביתו עם מנגל ופלטה עמוסה בבקלאוות ומעמולים. הוא חייך אליה את החיוך הרחב שלו, ואמר: ״כל ביס – שאלה לבחינה. חמישים ביסים – כל ביס 2 נקודות.״ הלוואי וגברים אחרים היו מתייחסים אליי ככה, חשבה.
הם ישנו באותה מיטה בדירתו הקטנה, כשהמטבח מציץ אל הספות בסלון הישן. כמעט שנה לא שכבה עם אף אחד, תמיד כולם קרקרו אחריה, ופתאום – הקסם התפוגג. הוא ליטף אותה ברכּות, עבר על כל נקודה בבטנה ובזרועותיה, נישק את כפות רגליה ולא הזכיר לרגע אחד את רגל ימין המצולקת שלה. מאותו הרגע התמסרה אליו במלואה, וכשחדר לתוכה, חשה אש ולהבה בוערים בנשמתה, הכותל ומסגד אל אקצה עשו אהבה.
בחמש בבוקר העירה אותם אזעקה.
״בני זונות!״ רעם.
״יש מקלט?״ שאלה, מבוהלת.
״בואי – לחדר המדרגות – .״
היא ישבה שם עם עוד חמישה זוגות, הורים וילדים כולם ערבים. ילדה אחת בכתה, כך גם שני תינוקות מעורסלים. וכולם נועצים בה מבט. אשכנזייה, לא סתם.
רק כשיירוט של כיפת ברזל נשמע בדיוק מעליהם בשמיים, נרגעו כולם.
״זה קצת מוזר – ערבים יורים על ערבים,״ התוודתה בזמן שהוא הכין להם פינג׳אן וארוחת בוקר.
״העולם הזה משוגע,״ השיב לה בחיוך.
Blogging from Your Wix Blog Dashboard
On the dashboard, you have everything you need to manage your blog in one place. You can create new posts, set categories and more. To head to your Dashboard, open the Wix Editor and click on Blog > Posts.
Blogging from Your Published Site
Did you know that you can blog right from your published website? After you publish your site, go to your website’s URL and login with your Wix account. There you can write and edit posts, manage comments, pin posts and more! Just click on the 3 dot icon ( ⠇) to see all the things you can do.