בהתחלה רחל לא הבינה למה ברטה מציקה לה. רחל הייתה מאוד קנאית לפרטיות שלה, וברטה – שלא באשמתה, אלא באשמת המחלה הארורה, נהגה לדפוק לה בדלת לפעמים גם כל חמש דקות, רק כדי לספר לה איזשהו עניין איזוטרי וחסר משמעות שמעסיק אותה נורא, אבל לעולם לא יעסיק אף אדם שפוי אחר בעולם שלנו. למשל, המלצות לספרים. בפעם הראשונה שברטה הבחינה ברחל, רחל קראה את הספר ״חוטים מקשרים״ של ויקטוריה היסלופ, ומכיוון שברטה זכרה איכשהו את הסופרת מ״האי של סופייה״, בכל פעם שהיא ראתה את רחל היא שאלה אותה אם היא קוראת את הספר, והאם הוא ספר טוב כמו הספר הראשון, האי של סופיה. זה היה חומל לב אם לא היה מדובר גם על מקרים אחרים בהם ברטה הפכה לבלתי נסבלת, למשל, כאשר ריהאנה לקחה אותה לחדר האוכל, וברטה הייתה מבקשת, כל פעם מחדש, טעימות מכל דבר לפני ששמים לה בצלחת, וזאת גם בפני שאר חבריה למתחם. ותמיד היא רצתה לשבת ליד רחל, אפילו שלרחל היו כבר חברות, ואף אחד לא רצה את ברטה. הרי מי בערוב ימיו רוצה אדם כל כך מחוק, אדם שהמוות כבר התרחש אצלו ורק הגוף ממשיך לפעול מכורח האינרציה?
ורחל הייתה היחידה שקיבלה את ברטה גם בגרסה המחוקה שלה – או גרוע אף יותר: בגרסה השלילית שלה, החמוצה. היא לא רצתה את חברתה של ברטה, אמנם, אבל לא היה לה לב בצורה כל כך בוטה להתחמק ממנה. היו אפילו פעמים שברטה תהתה אם משחקים רֶמי היום בערב, אחרי שכל מה שנותר מהטורנירים של הברידג׳ בהם השתתפה אלו רק מדליות וגביעים שכבר לא מזכירים לה כלום. פעם אחת פנתה לריהאנה ושאלה אותה למה יש אגרטל כזה מכוער בצבע זהב, וריהאנה לא הצליחה לשכנע אותה שזה לכבוד אליפות ירושלים בה זכתה. וברטה? היא התעקשה שלא היו דברים מעולם.
ומאחורי גבה, ושלא בידיעתה, כולם היו מתלחששים שלא רוצים אותה – גם מפירה את החוקים, היא והדמנציה שלה, וגם כל כך חסרת חיים.
רק רחל הייתה לפעמים מיידעת אותה שחסר להם יד להיום בערב, ושתהיה איתה בקשר, הן ילכו ביחד לשחק. ואז ריהאנה הייתה מתלווה לשתיהן, הולכות כולן לחדר בו התאספו כל המשתתפים, וכולם היו סגורים בתוך הקליקה שלהם, ורק ברטה היא מוקצה מחמת המיאוס, הדמנטית היחידה במתחם שמתאפשר לה להיות שם ולא במחלקה הסיעודית כי יש לה את ההשגחה הצמודה של ריהאנה, שדואגת שהיא לא תשרוף שום דבר, או תעשה משהו מביך במיוחד, כמו להסתובב עם תחתונים במסדרון אחרי מקלחת -
אבל רחל, אך ורק היא, הייתה מחייכת לברטה חיוך טהור ויפה, שואלת אותה מה שלומה, שומעת שהכול בסדר, חוץ מככה ככה וככה, ונותנת לברטה לשפוך קצת את כל הטרוניות על העולם הזה, ואז מציעה שיתחילו לשחק, עניינית אמנם, אבל לא גזלה מברטה את הזכות להרגיש לגיטימית, שלא תרגיש לבדה בעולם הזה, שתחשוב אפילו שרחל היא חברה שלה, אבל רק שלא תרגיש שאף אחד לא רוצה אותה יותר.
ודווקא רחל הלכה אתמול לעולמה בגלל שבץ מוחי, וברטה בוכה כבר יום שלם ולא מצליחה לעצור את הדמעות.
